אתם נמצאים כאן: מרכז מידע מאמרים בנושא דיני ומימון בחירות על הגדלת מימון המפלגות

על הגדלת מימון המפלגות

מדברים מפעם לפעם על קיצוץ בתקציבי מימון המפלגות.  לכאורה, מה רע בכך?!

ממון ושלטון, מעצם טיבם, כרוכים זה בזה. השלטון זקוק לממון, ניזון ממנו, עושה לצמיחתו ולהוצאתו -  כפי שהוא עושה לצבירתו ולבזבוזו. כך היה מקדמת דנא. כך הדבר אמור להיות אף כיום -  אך בלבוש אחר, במגבלות החוק ובגדרו של משטר רפובליקאי -  אולי דמוקרטי, אולי יהודי. . .

תהליכי הבחירה של נבחרי הציבור, של נושאי המשרה - הם ליבו ותכליתו של המשטר הדמוקרטי. הבחירות והמפלגות הם עצם הדמוקרטיה; וכל זה קשור ותלוי  ב. . .כסף.  כי הכסף לא רק יסמא עיני פיכחים אלא גם יקנה שלטון, בין אם קניה מותרת ובין אם קניה אסורה.

מה אסור ומה מותר?

האסור הוא לאפשר לבעלי הממון לקנות את השלטון -  כי בדרך זאת הציבור הרחב, שממונו מצומצם, מאבד את זכותו להשתתף בתהליך הבחירה. כלל בעלי זכות הבחירה יכולים לבחור רק בין מי שמוצגים בפניהם כמועמדים. מי שאין בידיו כסף -  לא יוכל לעלות על הבמה הציבורית, לא יוכל להביא דבריו ועמדתו לפני הציבור, ולא יוכל להציע עצמו, ככל מוצר או שרות, לפני הצרכנים-הבוחרים. על-כן, ככל שממונו של המועמד רב יותר -  יכולתו להשפיע על דעת הקהל, על הבוחרים -  גדולה יותר.

בלעדיו -   לא יוכל לעבור את סף הסיכוי להבחר ללא מערכת שיווק: בניית תדמית ורכישתה של אהדת הקהל ותמיכת הציבור; ומכיוון שמעטים  מאד המועמדים שכספם-שלהם כה רב עד שיספיק להם כדי לבנות לעצמם תדמית בעזרת כל היועצים, התקשורתנים והפרסומאים הנחוצים לכך -  הדרך פתוחה בפני "משקיעים", שבידם היכולת והרצון, לקנות מועמד, לממן אותו, להריץ אותו ו"להמליך" אותו עלינו, על מנת שיוכלו להפיק ממנו את הרווחים הצפויים ממנו, אם וכאשר יעלה לשלטון.

תוצאה זאת -  פסולה היא. כאשר המדובר במוצרים ושירותים - החברה הדמוקרטית למדה להגן על עצמה מפני מונופולים, בהגבלתם, בפיקוח עליהם ובעצירת תאוותם הבלתי-מוגבלת.  אך גם שהפיקוח על מונופולים כלכליים קשה וצולע. כוחם של ההגבלים העסקיים גדול, והפיתויים רובצים לפתח. כך המפקח על הביטוח אתמול -  מוצא עצמו מחר כמנהל בחברת ביטוח;  המפקח הקודם על הבנקים -  מוצא עצמו לימים כמנהל בנק; וכו'.

כך נכון הדבר גם באשר להגבלה המתחייבת על יכולת פעולתו של הכסף בחצרי השלטון - ובמיוחד בתהליכי הבחירה של נבחרי הציבור. כמסקנה: במקום לפקח על פעלו של ההון הפרטי הכבד במסדרונות המימשל -  מוטב לסלקו כליל מתהליכי הבחירות: להרחיק את "עמותות ביבי" ותורמיהן, לסלק את "עמותות ברק" והעומדים מאחוריהן, לדחוק את העיסקאות הסיבוביות והמסתתרים בהן הרחק מחופינו אל "האי היווני" והלאה.

הדרך לכך כפולה:

ראשית, יש לאסור על תרומות כסף למערכות הפוליטיות -  אלא בגבולות של סכומים זעירים, ורק מאנשים פרטיים ומזוהים -  כנהוג כבר היום בישראל.

שנית, יש לממן את תהליכי הבחירות מקופת הציבור. נכון, יש לשלם כסף מתקציבה הדל של המדינה הן כדי לקיים את המסגרות הפוליטיות -  המפלגות -  והן כדי לממן את המועמדים וההתמודדויות שלהם ושל כלל הרשימות בבחירות למיניהן: בפריימריס, כמו גם בבחירות לכנסת, ובבחירות לרשויות המקומיות.

מי שפועל נגד מימון מפלגות ומימון בחירות מתקציב המדינה, מי שמבקש לצמצם ולקצץ במימון הציבורי לפעילות הפוליטית של הרשימות ושל המועמדים -  מוביל אותנו לשלטון ההון ולהרס הדמוקרטיה. במקום שלטון העם נמצא שלטון של בעלי הממון, שלטון שנועד לשרת אותם ולא אותנו, כחברה, כעם וכמדינה.  בכך תחסם דרכו של מי שאינו עשיר כקורח מלהקדיש זמנו ומרצו לתפקיד ציבורי נבחר -  אלא אם השתעבד תחילה למי שיממן אותו.

מתברר, כי בין אם בכוונת תחילה, ובין אם בדרך אגב, כבר מתקיים בישראל תהליך שיטתי, מתמשך ורב תוצאות, להרס הדמוקרטיה הישראלית ולהעברת השלטון בארצנו לידי קבוצה מצומצמת של בעלי ממון רב. הדבר נעשה בשני אמצעים המשלימים זה את זה:

מצד אחד -  קיצוץ חוזר-ונישנה במימון הציבורי, מכספי המדינה, למפלגות, למועמדים בבחירות ולתהליכי הבחירות -  על מנת שיופקרו לחסדיהם של בעלי הממון. כך מפעם לפעם עומד על הפרק עוד קיצוץ בתקציבי המפלגות.

מצד שני -  השמצה ארסית, פיחות מתמיד ומיעוט שיטתי בערכם של נבחרי הציבור ושל העוסקים בשליחות הציבור.  המונח "פוליטיקאי" הופך יותר ויותר לשם גנאי, והתיאור "פוליטי" הופך לכינוי נרדף לניקלה ובזוי.

את התהליך הראשון מובילה ובונה, בהדרגה אך בהתמדה, קבוצה מצומצמת של אנשי שלטון שחיבורם לממון הפרטי הכבד אינו סוד. אותם אנשים, בהם ידועים בציבורנו,  עושים ככל האפשר "לעזור לעם", "לצמצם בהוצאותיו ולבטל את "הבזבוז המיותר על הפוליטיקאים" -  תוך ניצול ציני ופופוליסטי של המצוקה הכלכלית: מקצצים במימון המפלגות ומצמצמים את מימון הבחירות.

העוסקים בכך לא היו יכולים לעשות את המעשה הנפסד הזה -  אלמלא נוצרה התשתית הציבורית לכך. תשתית בדעת הקהל הנבנית דווקא ע"י אנשי תקשורת, עיתונאים, סופרים, מראיינים ודעתנים למיניהם -  הנופלים תדיר למלכודת הריסתו של מוסד שליחי הציבור בחברתנו: השמצתם של פוליטיקאים -  אין גרוע ממנה. היא תוביל מהר מאוד למצב בו רק בעלי עור עבה במיוחד, ואינטרסנטים בעלי עניין פסול אך כדאיות חומרית אם לא תאוות שלטון ופרסום - רק כאלה יסכינו להשמצות. רק כאלה יסכימו ללבוש את גלימת ה"פוליטיקאי" הבזויה - תמורת מחיר של הנאה מהמנעמים שהשלטון עשוי להקנות למי שאינו מרסן עצמו מפני ניצול לרעה של הכוח.

ברוח זאת הדמגוגיה חוגגת: מוטב ללעוג לשכרם הגבוה של נציגי הציבור וראשי המגזר הציבורי, כדי לדכא אותם, כדי לשלול מהם לגיטימיות, כדי להפחית בערכם. כך יופחת עוד ועוד שכרם של העובדים במגזר הציבורי ויישארו בו רק שתי קטגוריות: אלה שרמתם כה נמוכה עד שהמגזר העסקי סירב לקבלם לשורותיו, ואלה המוכנים לעבוד בשירות הציבורי -  למרות השכר הנמוך -   כדי להגיע להזדמנויות למעול באימון הציבור ובממונו, בין אם כדי להגדיל את הונם-שלהם, ובין אם כדי לשרת את בעלי הממון היכול לקנות את יושרם, או בעצם את חוסר-יושרם.

בכך אנו הורסים במו ידינו את הכלים הבסיסיים לשלטון דמוקרטי נאור, שלטון הפתוח לכל אדם לבחור ולהבחר, שלטון בעל מחויבות לשרת את הציבור, שלטון המקפיד על הוראות הדין מתוך תחושת שליחות ומחויבות לאומית כדי לשמור על האינטרסים של כולנו, על צרכי הקיום שלנו.

התשובה הנאותה לכך מתחילה - הפלא ופלא - בניתוק הקשר בין ההון הכבד, כממון - לבין השלטון, קרי: המפלגות והמועמדים; ובמקביל, למרות הקשיים הכספיים ועל-אף המחסור והמשבר הכלכלי -  אין לקצץ במימון המפלגות, אסור לצמצם את מימון הבחירות -  אלא אף להגדילו, כי בנפשנו הדבר.

במקביל יש להעלות על נס את מעמדם של עובדי הציבור בכלל, ולשפר את שכרם.  אם לא נקפיד על כך -  ניוותר עם שיח קוצני דל של "אטד" בראשנו, כי אף "ברוש" ואף "אלון" לא יסכים להתבזות בניהול מדינתנו, לא יוכל להגיע לכך בהעדר אמצעים, או לא יוכל להרשות לעצמו לעשות זאת ולהוסיף ולקיים את עצמו ואת בני ביתו בכבוד.

Joomlart