אתם נמצאים כאן: מרכז מידע מאמרים בנושא כלליים ומשלימים לתאגד את ראש הממשלה

לתאגד את ראש הממשלה

מאת עו"ד ישעיהו (שייקה) אתגר

תרופת הפלא של ישראל מימי נתניהו ואילך הינה:  ההפרטה.  להפריט הכל.  את עובדי המדינה -  באמצעות חברות כח-אדם; את לשכות התעסוקה -  ע"י זכייני "ויסקונסין"; את משטרת ישראל – ע"י משטרה עירונית; את שוטרי התנועה – ע"י קבלנים של מצלמות-מהירות; את בתי המשפט – ע"י שופטים-גימלאים בגלימות בוררים ומפשרים-מגשרים;  את בתי הסוהר – ע"י בתי כלא פרטיים;  את העזרה הרפואית הממלכתית – ע"י "שר"פ" – שירות רפואה פרטי של מנהלי המחלקות על-חשבון המתקנים הציבוריים; וכו' וכו'. שיעורה של ההפרטה בארצנו מרקיע שחקים יותר מאשר בארצות הקפיטליסטיות האדוקות ביותר.

מה נותר עתה? -  להפריט את ראש הממשלה.

אם להרבה הפרטות הייתי מוצא סיבות טובות להתנגד, הרי להפרטת ראש הממשלה יש משמעות פשוטה בהרבה, יש לה סיבות, וגם יתרונות ראויים לשיקול.

אין זה סוד שבנימין נתניהו, אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט השתכללו יותר-ויותר באכזבות שהנחילו לנו. אך הציבור לא-רק עייף מכשלונותיהם, אלא במיוחד מהבחירות התכופות הניחתות עלינו לפני-מועדן. משך הכהונה של כל ממשלה מתקצר. שוב בחירות. ראש-ממשלה חדש -  ושוב אכזבה.  

אין זה סוד שראש ממשלתנו זה או אחר מצליח להשביע את בוחריו במרורים יותר מקודמיו, ובזריזות יתירה. את ענייניו הפרטיים הוא מצליח לנהל באופן המדגיש לפעמים תאוות בצע וסממנים פליליים -  ללא שום בושה;  ראש ממשלתנו הקודם, במלחמה נחל  תוצאות מדהימות: השליט את החיזבאללה על לבנון ואת החמאס על האגף הדרומי של הרשות הפלשתינאית; את התמיכה הבינלאומית הרחבה בישראל הוא מצליח להמיר במהירות לגינויים חריפים מקיר-לקיר;  את החטופים שלנו הוא שוכח להחזיר; את תושבי הצפון הצליח להפקיר לטילי האויב ללא שום הגנה; את תושבי "עוטף עזה" הוא חשף ללא-קץ להרג ולהרס מהרצועה; את הסולידריות הישראלית הצליח לקעקע ע"י פיטום האולגרכים על-חשבון העניים באמת -  כמו גזילת מאות שקלים מנתמכי הסעד כדי לממן את. . . מחיר המלחמה -  תמורת העלאות של העמלות ורווחי המיליארדים לבנקים ולמונופולים הפרטיים. כל זאת -  ללא מזור ואף ללא פחד בליבו פן יתן את הדין על-כך. לסיכום:  גרם נזקים והפסדים לבוחריו.

בקיצור: הדירקטוריון ובעלי המניות של שום חברה עסקית-ציבורית לא היו מותירים מנכ"ל כזה בכהונתו אפילו שבוע.

מסקנה:  הבה ניישם את עקרונות ההפרטה והשיקולים העסקיים גם על משרת ראש הממשלה.

הרעיון פשוט:  את ראש הממשלה תבחר הממשלה -  בדיוק כמו שאת המנכ"ל בוחר הדירקטוריון.  כאשר "טבע" נקלעת לקשיים -  אפילו רק אם מחיר מניותיה אינו ממשיך לנסוק -  אין צורך להחליף את כל הדירקטוריון. מספיק שהדירקטוריון יחליף את המנכ"ל במי שנראה לדירקטורים כטוב ממנו.

בשיטה זאת תחסכנה בחירות חוזרות בכל פעם שצריך רק להחליף ראש ממשלה;  די בכך שהממשלה תחליף את העומד בראשה, בעוד היא עצמה והכנסת יוסיפו לכהן.

באופן זה הכנסת נבחרת פעם בארבע או אפילו חמש שנים, היא בוחרת ממשלה – והממשלה בוחרת ראש-ממשלה או מחליפה אותו לפי הצורך;  בעוד שכיום ראש הממשלה (ותחילה המועמד לראשות-הממשלה) בוחר את השרים ומביאם לאישור הכנסת.  כך הדבר בחברה עסקית-ציבורית:  בעלי המניות מתכנסים לאסיפה כללית (קרי: "הכנסת") הבוחרת מועצת-מנהלים ("דירקטוריון") (קרי: "הממשלה")  - הבוחרת את המנכ"ל (קרי: "ראש הממשלה"), ומחליפה אותו כשנחוץ -  ללא צורך בכינוס של אסיפה כללית (קרי: "בחירות") כל שני-וחמישי.

לשיטה זאת לא רק נסיון מוכח אצל מרבית התאגידים בעולם, אלא גם יתרונות רבים אחרים.

השיטה המוצעת לא נועדה לחזק את כוחו ואת סמכויותיו של ראש הממשלה, אלא להקטינם.  אנו לא זקוקים לגאון-נבחר שינהל את המדינה – כי גאון כזה ניתן לבחור, אולי, רק פעם אחת בכמה דורות.  הרבה פחות מהסיכויים לזכות בלוטו. אנו זקוקים לממשלה שחכמתה, יכולתה ויעילותה יווצרו מכושרם המצטבר של חבריה ביחד.  אפילו אם כל אחד מחבריה, כשלעצמו, ומטבע העולם, מוגבל ביכולתו ובחכמתו -  כאשר יאלצו לעבוד יחדיו יוכלו גם לערום-יחדיו את יכולותיהם האישיות המוגבלות לכדי יכולת משותפת רבה.  צריך פשוט ניהול טוב ונכון כמו בעסק שהופרט.

בשיטה המוצעת כוחו של ראש הממשלה ייחלש קמעה -  אך כוחה של הממשלה כקולקטיב -  לא רק שיגבר, אלא גם איכות שלטונה תשתפר ללא-הכר.  החשיפה של שרים מעטים בעלי-עצמה-של ממש כיום, ללחצים חיצוניים בלתי-רצויים – היא עצומה.  לעומת זאת בשיטתנו, משיתפזרו השררה והכח בקרב הממשלה כולה -  יהיה הרבה יותר קשה להפעיל לחצים כאלה על מרביתם-יחדיו, ולא יספיק עוד לחץ על שניים-שלושה שרים בלבד.  אמנם למען היעילות מוטב שמספר השרים לא יעלה על 15.  אך אם בכל זאת השיקולים הפוליטיים יגרמו ל"ממשלת-ממותה" בת 30 שרים ויותר -  ככל שמספר חבריה יגדל -  כן האפקטיביות של השפעה בלתי-הוגנת עליה וחשיפתה לשחיתות תקטנה; כי כדי להפעילן יהיה צורך להשפיע ו"לקנות" לא אדם או שניים, אלא הרבה יותר מתריסר.  כך לא רק מחיר השחיתות יעלה, אלא גם סיכויי חשיפתה יתגברו, כי הרי ככל שמנין השותפים-לסוד גדל "עלותם" המצטברת תאמיר עד לצמצום הכדאיות, בעוד סיכויי ההדלפה גדלים.

זאת ועוד. אם כבר ניישם הפרטה לפי דוגמתם של דירקטוריונים בחברות עסקיות -  גם נטיל על השרים אחריות כמו על דירקטורים.  נחייב אותם בחובות נאמנות כלפי "החברה" – היא מדינת ישראל, וכלפי בעלי מניותיה – אזרחי המדינה שמכספם משולם שכר-הדירקטורים (קרי: "השרים").  נטיל עליהם אחריות אזרחית לרשלנותם ואחריות פלילית על מועל-ידם ומעילתם באמון הניתן בהם.  כבר למדנו לדעת שאין להשאיר את "האחריות המיניסטריאלית" לעונשו של הציבור בבחירות – כי המציאות משתנה במהרה, הזכרון הציבורי קצר, והאשמים נותרים ללא עונש, ועל-כן אין עליהם ועל מחליפיהם שום מורא מפני החטא, ובודאי שלא מפני הכשלון.

על-כן אם כבר הפרטה -  הבה נפריט את ראש הממשלה, נחסוך מאיתנו בחירות תכופות ויקרות כשניווכח בטפשותו, נאפשר החלפתו המהירה בהתברר כשלונו, ונכונן ממשלה טובה יותר, שיכולתה וחכמתה הינה צבר יכולותיהם המוגבלות ויכולותיהם הצנועות של חבריה, בבחינת צירוף יכולות חלקיות יביא לאגד שלם וחזק פי-כמה.
Joomlart